החלטה בתיק בש"א 3034/06

1.      בפני בקשה לדחות על הסף את תביעת התובעים מחמת התיישנות.

2.       התובעים הגישו תביעה למתן פסק דין הצהרתי כי הם הבעלים לחלק ניכר מבניין משתי קומות הבנוי על גוש 36044 חלקה 14 תת-חלקה 30 באזור אל-מוסראה בירושלים שברח' דב בן יקר 1414 ירושלים. לטענת התובעים הבניין נשוא התביעה היה שייך לאביהם המנוח, שעזבונו הוא התובע 1, עוד לפני קום המדינה ועם מותו, בשנת 1939, עברו הזכויות בו לאשתו ולילדיו, ביניהם התובעים 2-4. לטענתם עד לשנת 1948 התגוררו התובעים כולם  בבניין האמור ובשנת 1948, לאחר קום המדינה, הם עברו להתגורר בבית אחר בתחומי העיר ירושלים שם הם התגוררו עד לשנת 1968, אז עברו חלק מהם (תובעים 3-4) להתגורר מחוץ לגבולות העיר או המדינה. לטענת התובעים, כל המהלכים ו/או הפעולות המשפטיות  אשר ננקטו על ידי הנתבעים לגבי הבניין אינם חוקיים. על כן, גם נסח רישום המקרקעין (להלן- הנסח) שזכויותיהם בבניין אינם מופיעים בו, אינו מייצג לדידם נכונה את המצב העובדתי ואת זכויותיהם על המקרקעין האמורים. יש לציין שעל התובעים מוסכם כי בתביעתם נפלה טעות, במובן זה שבפועל התביעה מתייחסת לנכס הידוע כגוש 30053 חלקה 49, ולא לנכס הרשום בתביעה. טעות נוספת, שגם אותה מוסכם על התובעים שיש לתקן, היא שהנתבע 3 אמור להיות האפוטרופוס על נכסי נפקדים ולא האפוטרופוס הכללי כפי שנרשם בתביעה. בעקבות כך אף נמחקו מהתביעה חלק מהנתבעים שנכללו בה מלכתחילה (החלטה מיום 26.12.06).

3.      הבקשה הנוכחית היא בקשת המבקשים (הנתבעים) 1-3 לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. לטענת המבקשים, "התביעה הנדונה הוגשה נגד המדינה בגין פעולות, שביצעה, לכאורה, במקרקעין, אשר המשיבים 1-4 טוענים לזכויות בהם. ככל שהפעולות, אליהן מכוונים המשיבים 1-4 [התובעים] מתייחסות להקניית המקרקעין לאפוטרופוס ומכירתם לרשות הפיתוח, הרי שהתובענה התיישנה". המבקשים מפרטים בבקשתם, שהמקרקעין נשוא התביעה הוקנו בשלמות לאפוטרופוס על נכסי הנפקדים מכוח חוק נכסי נפקדים תש"י- 1950 ( להלן- חוק נכסי נפקדים והאפוטרופוס) בהיותם נכס נפקד. זאת, משום שהתובע 1 אשר נפטר כאמור, בשנת 1939 לא היה נוכח, מטבע הדברים, בשטח מדינת ישראל בעת עריכת מפקד האוכלוסין בשנת 1948, וכך גם התובעים 3 ו 4 אשר שהו באותה עת בשטח מדינת ירדן, בעוד התובע 2 הינו תושב ישראל החל משנת 1967. בשנת 1953, טוענים המבקשים, מכר האפוטרופוס את המקרקעין בשלמותם לרשות הפיתוח (נתבעת 2), ובשנת 1968 נרשמו במרשם המקרקעין חלקים מהמקרקעין על שם הנתבעת 2, זאת למרות שהמקרקעין הועברו אליה בשלמות. על כן, כך הטענה, הואיל ועילת התביעה נעוצה בטענה כי אביהם המנוח של התובעים היה "הבעלים ו/או המחזיק ו/או המורשה הבלעדי" במקרקעין", והואיל התביעה הוגשה בשנת 2005, כ -  57 שנה לפחות לאחר שהמנוח היה "הבעלים ו/או המחזיק ו/או המורשה הבלעדי" התביעה התיישנה.

4.      המשיבים (התובעים) טוענים, בתשובה לבקשה, שכעולה מנסח הרישום, רק חלק מהמקרקעין הועברו לאפוטרופוס על נכסי נפקדים וזה העבירם לרשות הפיתוח. מכאן שלרשות הפיתוח, גם לטענתה, בעלות חלקית בלבד במקרקעין. מכאן גם נובע, לטענת התובעים, שהאפוטרופוס רכש את הזכות במקרקעין מהמוכר ואלה לא הוקנו לו כנכס נפקד מכוח החוק. על כן, טוענים התובעים, שעל חלקם במקרקעין כלל לא חל חוק נכסי נפקדים. בנסיבות אלה, הואיל וחוק נכסי נפקדים לא חל על המקרקעין נושא התביעה ומאחר וחלקם של התובעים לא נרשם על שמה של רשות הפיתוח בנסח הרישום, זכות התביעה של התובעים לא התיישנה.

דיון

5.      בענייננו מדובר במקרקעין שאינם מוסדרים מסוג מולק. לגבי מקרקעין כאלה, תקופת ההתיישנות, על פי סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, היא חמש עשרה שנה (ע"א 2510/98 למד שין בע"מ נ' חסיד ואח', פ"ד נג(5) 721). עם זאת, טענת התיישנות במקרקעין תעמוד לנתבע רק אם הוכיח שבמהלך תקופת ההתיישנות הוא החזיק במקרקעין נשוא התביעה החזקה נוגדת, כשהוא נוהג בה מנהג בעלים והנטל להוכיח החזקה כזאת חל על הטוען להתיישנות (ע"א 3217/91 בנימין פלר נ' אקסלרוד ואח' פ"ד מז(2) 281).  

6.      במקרה שלפנינו המבקשים לא הוכיחו, למעשה גם לא ניסו להוכיח, קיומה של החזקה נוגדת. בקשת המדינה בוססה על כך שמדובר במקרקעין שהם נכס נפקד אשר הוקנו לאפוטרופוס על נכסי נפקדים והועברו ממנו בשלמות (אף שבספרי המקרקעין נרשמה העברה חלקית לרשות הפיתוח). אולם ההקניה לאפוטרופוס לא הוכחה (למרות שלצורך כך היה די בהצגת אישור בכתב של האפוטרופוס לפי סעיף 30(א) לחוק נכסי נפקדים, "שאדם או חבר בני אדם הוא נפקד". בכל מקרה, בעצם ההקניה, וכמוה בבעלות (של רשות הפיתוח) אין די, לכאורה, לשם הקמת החזקה נוגדת. זאת משום שהחזקה נוגדת מחייבת קיומה של החזקה בפועל, ובמקרה שלפנינו המבקשים לא התייחסו לשאלה מי החזיק בנכס מאז ההקניה לאפוטרופוס.

7.      התוצאה היא שהבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד בבקשה זו בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, ח' באלול, תשס"ז (22 באוגוסט 2007), במעמד ב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: